האזנות סתר למכשירי סלולר ומחשבים בישראל – האם הפרטיות שלנו בסכנה?

אסור לנו להקריב את הערכים הדמוקרטיים ואת הפרטיות שלנו על מזבח הביטחון בכל מחיר – באיזון הראוי בין ערכים – בטחון מול פגיעה בפרטיות, רוב רובנו נסכים כי מקום שבו פגיעה בפרטיות נועדה לאתר פעילי טרור או למנוע פיגוע אנו נסכים לפגיעה בפרטיות (וכפי שאמר ג'ורג' אורוול – "אנשים בכל רחבי העולם ישנים בשלווה במיטותיהם בלילה, משום שיש אנשים קשוחים העומדים נכונים לפעול באלימות למענם".) אך מרבית המקרים הפגיעה בפרטיות לא נעשית לשם איתור פעילי טרור או מניעת פגיעה בחיי אדם. ההיסטוריה מלמדת שדווקא בעתות חירום ואיומים חיצוניים עולה הצורך לעמוד על המשמר ולהציב גבולות ברורים בפני הרשויות. השחיקה בזכויות מתחילה בעתות חירום (ראו תקופת הקורונה) היא מתחילה תמיד מהשוליים ומקבוצות מיעוט, אך לבסוף מחלחלת לכלל החברה.
אין ספק שהדו"ח שבחן את השימוש של רשויות אכיפת החוק הישראליות בטכנולוגיות מעקב אגרסיביות מעלה תמרור אזהרה חשוב והתראה מפני הסכנות שבפתח. המלצות הדו"ח לרפורמה בחקיקה, לצד המלצותינו הנוספות, מתווים את הנתיב הנכון קדימה כדי לשמר את האיזון העדין בין הביטחון לפרטיות. 

מדינת ישראל ניצבת בפני צומת דרכים קריטי. החלטותינו היום – האם נתעלם מקריאת השכמה זו ונאפשר שחיקה הדרגתית בזכויות אדם ופרט, או שנתעשת ונפעל בנחישות לעגן בחוק הגנות משמעותיות יותר – יקבעו את דמותה של החברה הישראלית ואת עתיד הדמוקרטיה במדינה. לא פחות.

עידן הדיגיטל מחייב חשיבה מחודשת על המנגנונים שמגנים על הזכות לפרטיות, לחופש ביטוי ולכבוד האדם. ככלל, הציפייה הבסיסית שלנו לפרטיות במרחב האישי, במחשבות, בהתכתבויות ובמערכות היחסים הקרובות, בניהול כספינו ובריאותינו, צריכה להישמר גם במרחב הדיגיטלי. המלחמה בפשיעה ובטרור חייבת להיעשות בכלים מידתיים וממוקדים שיאזנו באופן ראוי בין הצרכים הביטחוניים והאינטרס הלגיטימי של המדינה לבצע את תפקידיה, לבין הצורך החיוני להגן על הזכויות והחירויות של הפרט ועל מרקם החיים הדמוקרטי. הפתרון אינו בהפקרת הטכנולוגיה והקדמה, אלא באימוץ נבון שלה בכפוף לערכי יסוד חוקתיים.

חקיקה מאוזנת ועדכנית שתגדיר קווים אדומים שאסור לחצות, מערכת בתי משפט עצמאית שתגביל את הרשויות, פיקוח פרלמנטרי ואזרחי אפקטיבי על גופי האכיפה, שקיפות ודיווח מסודר לציבור, וחינוך נרחב של שוטרים, שופטים ואזרחים להיבטים הטכנולוגיים המשתנים במהירות – אלו הם הכלים שישמרו על ליבת הדמוקרטיה שלנו בעידן שבו איומי הפרטיות רק הולכים ומתגברים.

תקוותנו היא שצלצול האזעקה בדרישה להגנה על הזכות לפרטיות יגיע לאוזניים קשובות בקרב מקבלי ההחלטות ובחברה כולה. עוד לא מאוחר להשיב לאזרחי ישראל את תחושת הביטחון שהמידע האינטימי והאישי ביותר שלהם, שמפוזר על פני המכשירים והאפליקציות הדיגיטליות, אינו הפקר בידי הרשויות. יש מקום גם לביטחון מירבי וגם לפרטיות מקסימלית. אין סתירה ביניהם. אך המציאות מחייבת אותנו לקבוע, מתוך דיון ציבורי מושכל ושיח ערכי, את נקודת האיזון המיטבית והסבירה, שתשקף את הצרכים המשתנים ומכלול האינטרסים. 

עתה, משאנו מודעים להיקף השימוש בטכנולוגיות המעקב בישראל ולנקודות התורפה בחומות ההגנה המשפטיות, מוטלת עלינו החובה לפעול להתאמתן לעידן החדש. המאמץ לשכלל את האיזונים בין צרכי אכיפת החוק לבין זכויות הפרט חייב להיות מתמשך, תוך הקשבה לקולות מהשטח, הן של גורמי הביטחון והאכיפה בישראל והן של האזרחים. 

סביר שיידרשו מספר פעימות של רפורמה חקיקתית כדי למצוא את נוסחת הקסם שתיתן איזון הולם לאתגרים החוקתיים והאתיים שמציבים כלי המעקב והחיפוש העדכניים ביותר, אך הדבר המשמעותי ביותר הוא להתחיל בצעדים נחושים ומיידיים לתיקון המצב, מתוך הכרה בחשיבות העליונה של ההגנה על הפרטיות. מצופה מכנסת שאמורה לייחס ערך אמיתי לחירויות האזרח ובזכות לאוטונומיה ומרחב פרטי לשם התפתחות אישית של האינדיבידואל, לקדם ללא דיחוי עדכון של חוק הגנת הפרטיות ולפעול מידית ליישומו הראוי ברוח עקרונות היסוד שעליהם עמדנו כאן.