עורכי דין חברות ועסקים
אחריות נושאי משרה בתאגיד
אחד העקרונות המרכזיים בדיני החברות הוא כי פעולה המתבצעת על ידי נושא משרה, היא פעולה של התאגיד עצמו. כלומר, כי התאגיד הוא זה הנושא באחריות משפטית בשל מעשה של נושא המשרה. האם כלל זה נכון תמיד או שמא יש לו חריגים? בכך יעסוק המאמר שלפניכם.
מאת עו״ד ונוטריון יגאל מור
דיוק בייעוץ המשפטי. מצויינות בליווי המשפטי.
"..חובת האמונים נועדה למנוע ניצול כוחו של הדירקטור לטובתו שלו. חובת הזהירות נועדה למנוע נזק לחברה ... על-כן תופר חובת האמונים של דירקטור גם אם בהתנהגותו לא נגרם נזק לחברה..."
כב' הנשיא דאז השופט א. ברק בבע"א 610/94 בוכבינדר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה
תורת האורגנים
סעיף 47 לחוק החברות קובע כי מעשיהם של אורגני החברה הם כמעשי החברה עצמה. נושאי משרה כגון מנכ"ל החברה, שייכים לקטגוריה הזו של אורגן חברה, בה נכללים גם האסיפה הכללית, הדירקטוריון וכל מי שעל פי דין, או מכוח תקנון החברה רואים את פעולתו בעניין מסוים כפעולת החברה לאותו ענין. כלל זה נראה מאוד הגיוני והוגן שהרי נושאי משרה פועלים מטעם החברה ולמענה, אולם חשוב לדעת כי הוא אינו נותן חסינות בכל מצב מפני אחריות אישית. ישנם מצבים בהם נושא המשרה יישא באחריות אישית, חוזית ו/או נזיקית אף אם פעל במסגרת תפקידו.
משכך, הוא אינו רלוונטי במצבים בהם מתקשה אדם בקבלת החלטות וביצוע פעולות, אולם הוא כשיר דיו כדי לעשות כן. לשם כך, נוצר בשנת 2015, תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במסגרתו יכול אדם להגיש בקשה לבית המשפט בבקשה למנות לו תומך החלטות. זהו אדם אשר תפקידו לסייע לנתמך בהליך קבלת ההחלטות ויישומן, אך הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בזה של הנתמך והאחרון שומר את השליטה המלאה בחייו.
אחריות חוזית
הכלל הבסיסי הוא כי כאשר חברה מתקשרת בחוזה ומפרה אותו, קמה עילת תביעה חוזית כנגדה ולא כנגד נושא המשרה. אמנם, בפועל הוא זה אשר חותם על החוזה, אך הוא עושה כן מטעמו של התאגיד. אולם, ישנן נסיבות בהן תעמוד לנושא המשרה אחריות חוזית אישית והצד הנפגע מהפרת החוזה, יוכל להגיש כנגדו תביעה, בנוסף לתביעה כנגד התאגיד. כך למשל אם ניתן להוכיח כי הפרת החוזה היא תוצאה של אשמה אישית של נושא המשרה, אם במעשה ואם במחדל, למשל, במקרים של הטעיה או מרמה במסגרת מצד נושא המשרה במסגרת כריתת החוזה, חוסר תום לב וכיו"ב.
גישת בתי המשפט
אנו רואים אפוא כי בנסיבות מסוימות, לנושא משרה תהיה אחריות משפטית חוזית על אף שהחוזה נערך מטעמו ולמענו של התאגיד. זו תקים לצד ג' עילת תביעה עצמאית כנגד נושא המשרה. מצב זה הוא החריג לתורת האורגנים אשר על פיה פעולות של אורגן החברה נחשבות לפעולות החברה עצמה. משכך, גישתם של בתי המשפט בסוגיה זו היא גישה מצמצמת ומחמירה, המבקשת לנקוט משנה זהירות טרם תוטל אחריות אישית חוזית של נושא משרה. שאם לא, נרוקן מתוכן את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד.
אמצעי זהירות
אחת הדרכים של נושאי משרה לצמצם את הסיכון כי תוטל עליהם אחריות חוזית כאמור, היא לנהוג במשנה זהירות בהתנהלותם מול צדדים שלישיים. כך למשל, להימנע מכל התבטאות לא מתוכננת בשם התאגיד, אשר תוכל ולו במעט להתפרש כהתחייבות אישית של נושא המשרה ולהביא להטלת אחריות עליו. תחת זאת, כל התחייבות בשם התאגיד תהיה צריכה להיות מדויקת ובכתב בלבד, על מנת שלא תהיינה אי הבנות וייפתח פתח לפרשנויות שונות. מטבע הדברים הקו שתואר לעיל יכול להיות דק מאוד ולשם כך חשוב כי נושאי משרה יקבלו ליווי משפטי שוטף, אשר ינחה אותם כיצד נכון להתנהל במקרים אלו במסגרת תפקידם על מנת למזער עד למינימום את הסיכון והחשיפה להטלת אחריות אישית.
אחריות נזיקית
בדומה לאחריות החוזית, גם כאן, רואים ככלל, במעשיו של נושא משרה כמעשה של התאגיד. אולם, נושא משרה אינו חסין מפני אחריות אישית נזיקית היכן שביצע באופן אישי עוולה נזיקית כגון רשלנות. הרציונל בהטלת אחריות נזיקית על נושאי משרה הוא הרצון להרתיע ציבור זה המחזיק בעמדות מפתח, מלהתרשל בביצוע תפקידו ולקבוע סטנדרט ניהול אתי ומוסרי. נדגיש כי אין די באחריותו של התאגיד על מנת להטיל אחריות נזיקית על נושא המשרה, אלא יש להראות כי הוא זה אשר ביצע את העוולה אשר גרמה לנזק בגינו הוגשה התביעה. גישתם של בתי המשפט בסוגיה זו היא כי יש לשקול היטב את הדברים טרם הטלת אחריות אישית נזיקית על נושא משרה, הן בשל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה והן בשל הצורך להימנע מהרתעת יתר של נושאי משרה.
