התמודדות עם תביעות לשון הרע ודיבה:
יסודות, הגנות וגובה הפיצויים
האם כל ביקורת שלילית על עסק מהווה לשון הרע? והאם חופש הביטוי מאפשר לנו להשמיע כל דעה, גם אם היא פוגעת בשמו הטוב של אחר? שאלות אלו ניצבות בלב תביעות דיבה ולשון הרע, תביעות שהפכו לנפוצות יותר בעידן הרשתות החברתיות, בהן הגבולות בין חופש הביטוי לפגיעה אישית מיטשטשים.
במאמר זה נסקור את המורכבות המשפטית סביב תביעות דיבה ולשון הרע, נדון ביסודות המשפטיים של התביעה, ההגנות העומדות לרשות הנתבע, ונבחן את היקף הפיצויים האפשרי. נחקור גם את האיזון העדין בין ההגנה על הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, וכיצד בתי המשפט מנווטים בין שני ערכים אלו.
מאת עו״ד ונוטריון יגאל מור
דיוק בייעוץ המשפטי. מצויינות בליווי המשפטי.
מבוא קצר - מהי תכליתו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965?
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 הוא דבר החקיקה אשר מסדיר את סוגיית דברי הדיבה ולשון הרע בישראל. תכליתו של החוק, כפי שתוארה בהרחבה בעניין דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך (2014), היא לספק מענה הולם להתנגשות הזכויות הנוצרת במקרה של פרסום לשון הרע.
כך, מן הצד האחד של המתרס, החוק מבקש להגן על כבוד האדם שנפגע מן הפרסום ובכלל זה להבטיח את זכותו לשם טוב. לשם כך, החוק אוסר על פרסום שעלול להשפיל את האדם ולבזותו, ומגדיר פרסום כזה כעוולה אזרחית או כעבירה פלילית. מן הצד האחר של המתרס, מבקש החוק להבטיח את הזכויות והאינטרסים הטמונים בעצם הפרסום, וביניהם חופש הביטוי וחופש העיתונות. לשם כך, מונה החוק מספר הגנות עבור המפרסמים, שבכוחן להצדיק את פרסום לשון הרע בדיעבד.
יסודות תביעת לשון הרע
ביסוד כל תביעת לשון הרע עומדים שני מרכיבים מרכזיים: לשון הרע והפרסום. אף שמדובר במושגים שעשויים להיראות כעמומים ומעוררי פרשנויות שונות, החוק הישראלי מספק בהירות. סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדירים בצורה ברורה ומפורטת את ההיבטים של שני היסודות הללו, ומעניקים כלים משפטיים להתמודדות עימם.
לשון הרע
לשון הרע היא כל דבר שפרסומו עלול לפגוע בשמו הטוב ובכבודו של האדם בעיני עצמו וזולתו. זוהי פגיעה עוצמתית וקשה, אשר עלולה לפגוע עמוקות בנפש האדם, במשלח ידו, במעמדו בחברה ובאיכות חייו.
על מנת להבין מהי בדיוק לשון הרע, ניתן להתרשם מנוסחו המפורש של החוק:
- 1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה –
"אדם" – יחיד או תאגיד;
"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.
בהקשר זה, יש לשים לב כי לצורך גיבוש עוולת לשון הרע, אין צורך להוכיח כי האדם הושפל, בוזה או נפגע בפועל. בית המשפט מסתפק בכך שהפרסום היה עלול להוביל לתוצאה כזו לצורך קביעה כי מדובר בלשון הרע.
פרסום
- 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
- (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
- (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
- (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
גם בהקשר הזה, חשוב לשים לב ללשונו המפורשת של החוק, אשר נוקטת במונח "עלול". במובן זה, די בכך שהפרסום היה עלול להגיע לאדם אחר, ואין חובה להוכיח שהוא בהכרח הגיע לאדם אחר.
כמו כן, ראוי לחדד ולהדגיש כי על אף שהחוק אינו מתייחס במפורש לפלטפורמת הפרסום, הרי שהוא חל במלוא העוצמה גם על רשתות המדיה החברתית. כך, למשל, כל פוסט פשוט בפייסבוק בהחלט עשוי לקיים את דרישת הפרסום. ברוח דומה, בעניין רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (2020) נקבע כי שיתוף של פוסט בפייסבוק (share) מהווה אף הוא פרסום לכל דבר ועניין.
מהן הגנות העומדות לנתבע בתביעת לשון הרע?
הקביעה כי פרסום לשון הרע עולה כדי עוולה אזרחית או עבירה פלילית היא אינה קביעה אוטומטית או קטגורית. זאת מפני שחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מכיר בכך שערכים חשובים אחרים, ובראשם חופש הביטוי, עשויים להתנגש עם זכותו של הנפגע לכבוד ולשם טוב. במובן זה, ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 נועדו לספק מסגרת משפטית מסודרת לצורך קיום איזון הולם בין הזכויות, האינטרסים והערכים המתנגשים. ההגנות השונות פוטרות את המפרסם מאחריות בגין לשון הרע מתוך הנחה כי במצבים אלו ראוי להעדיף את חופש הביטוי.
להלן ההגנות המרכזיות המנויות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965:
הגנת אמת הפרסום
לפי סעיף 14 לחוק, אם הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי, הרי שמדובר בהגנה טובה עבור המפרסם. הגנה זו משקפת את הרצון להכשיר פרסומים עובדתיים מסוימים המניבים תועלת לציבור, למרות שהם פוגעים בשם טוב או בכבודו של נושא הפרסום.
הגנת תום הלב
לפי סעיף 15 לחוק, המפרסם יוכל ליהנות מהגנת תום הלב, ככל שהפרסום שלו נעשה באחת מהנסיבות הבאות (לצורך הפשטות, נמנה את המרכזיות שבהן):
- המפרסם לא ידע וגם לא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או שמא על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע.
- היחסים שבינו לבין הנפגע הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם את דברי לשון הרע.
- הוא ביצע את הפרסום כדי להגן על עניין אישי כשר שלו.
- הפרסום שימש אותו כדי להביע דעה על התנהגות הנפגע במסגרת תפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע.
- הפרסום שימש אותו כדי להביע דעה על התנהגות הנפגע כבעל דין, כבא כוח של בעל דין, כעד בישיבה פומבית של דיון או כאדם שעניינו משמש נושא לחקירה.
- הפרסום שימש אותו כדי להביע ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם ברבים.
- הפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.
פרסומים מותרים
סעיף 13 לחוק מגדיר רשימה של פרסומים שהם מותרים לפרסום, למרות שאין ספק שהם מכילים לשון הרע. למשל:
- פרסום ההליכים בישיבת הכנסת והדברים שנאמרו בה לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת.
- פרסום בישיבת הממשלה.
- פרסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו.
- פרסום על ידי שופט או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם.
כיצד נפסקים פיצויים בתביעת לשון הרע?
פסיקת פיצויים בגין לשון הרע נועדה להשיג תכליות שונות, ביניהן ניתן למנות את אלו הבאות:
- השבת מצבו של הנפגע לקדמותו, הווי אומר למצב שבו היה מצוי בטרם פרסום דברי לשון הרע על ידי המעוול.
- הכרה בכך שנתקיימה עוולת לשון הרע כלפי התובע. עצם ההכרה בכך שמדובר בעוול שנגרם לתובע ללא כל הצדקה מאפשרת לו לשקם את שמו בקרב הסובבים אותו ובקרב הציבור בכללותו.
- הרתעה של מעוולי לשון הרע פוטנציאליים.
- הוקעת התנהגותם של מעוולי לשון הרע מן הנורמה.
בסופו של יום, גובה הפיצוי המדויק בתביעת לשון הרע נקבע על בסיס עקרונות כלליים בדיני נזיקין, תוך התחשבות באופי הייחודי של הפגיעה בשם הטוב. וביתר דיוק – בדונו בעניין, בית המשפט שוקל מגוון רחב של שיקולים מעשיים ותיאורטיים, לרבות חומרת הפגיעה, היקף הפרסום ותפוצתו, השפעת הפרסום על מצב הנפגע וכן מאפייניהם של הצדדים המעורבים בעניין הנדון.
באופן כללי, ניתן לומר כי הנפגע עשוי להיות זכאי לפיצוי בסך של עד 80,000 ש"ח בגין כל פרסום לשון הרע, וזאת מבלי להוכיח כי נגרם לו נזק מן הפרסום. אם יגדיל התובע לעשות ויוכיח כי הנתבע פרסם לשון הרע בכוונה לפגוע בו, סכום הפיצוי שלו עשוי להיות מוכפל.
סיכומו של דבר
היוועצות עם עורך דין לגבי תביעת לשון הרע
תביעות דיבה ולשון הרע הן נושא מורכב שדורש הבנה מעמיקה של החוק, לצד איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. אם נתקלת במצב שבו נגרמה לך פגיעה לשמך הטוב או אם הוגשה נגדך תביעה בגין לשון הרע, חשוב לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.
עורכי הדין במחלקת נזיקין בחברת עו״ד ונוטריון מור ושות' עם ניסיון רב בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות דיבה מורכבות, ומחויבים להגן על זכויותיך לאורך כל ההליך המשפטי. אנו מספקים ליווי אישי, מקצועי ומקיף בכל שלבי התביעה, תוך דאגה לשמירה על האינטרסים שלך.
לייעוץ משפטי והגנה בענייני דיבה ולשון הרע, צור איתנו קשר בטלפון 02-595-3322 / 03-3030430 או בוואטסאפ: 050-441-1343.
