כיצד משבר כלכלי משפיע על חישובים אקטואריים?

משברים כלכליים אינם אירועים נדירים אלא חלק בלתי נפרד ממחזורי הכלכלה. החל מהמשבר הגדול של 1929, דרך המשבר בשווקי אסיה ב1997, משבר הדוט-קום בשנת 2000, המשבר הפיננסי העולמי של 2008, ועד למשבר הקורונה שהחל בשנת 2020 – כלכלות העולם חוו זעזועים משמעותיים שאילצו את כל הענפים, כולל תעשיית הביטוח והפנסיה, להתאים את עצמם למציאות משתנה. בליבה של תעשייה זו נמצאים האקטוארים, אותם מומחים שתפקידם לבצע הערכות סיכונים ולתמחר מוצרים פיננסיים ארוכי טווח בתנאי אי-ודאות. כיצד משפיעים משברים כלכליים על עבודתם המורכבת של האקטוארים? כיצד משתנים החישובים והמודלים האקטואריים בעקבות טלטלות בשווקים? בשורות הבאות נבחן לעומק את הסוגיה המורכבת הזו ואת השלכותיה על עולם הביטוח, הפנסיה והתכנון הפיננסי.

השפעת המשבר על הנחות היסוד האקטואריות

בבסיס החישובים האקטואריים עומדות הנחות יסוד הנוגעות לפרמטרים שונים, כגון שיעורי ריבית, אינפלציה, תשואות השקעה צפויות, שיעורי תמותה ותחלואה, ועוד. משבר כלכלי מציב אתגר משמעותי בפני הנחות יסוד אלו, שכן הוא מביא לשינויים דרמטיים בסביבה המאקרו-כלכלית. אחת ההשפעות המידיות והמשמעותיות ביותר היא השינוי בשיעורי הריבית. בתגובה למשברים, בנקים מרכזיים נוטים להוריד את הריבית, לעיתים קרובות לרמות נמוכות היסטורית, במטרה לעודד צמיחה ולהמריץ את הכלכלה. שינויים בריבית משפיעים ישירות על ערכם הנוכחי של תזרימי מזומנים עתידיים, שהם לב החישוב האקטוארי. 

משברים כלכליים משפיעים גם על הנחות האינפלציה. בתקופות של אי-יציבות כלכלית, תחזיות האינפלציה הופכות לפחות ודאיות. בעוד שמשברים מסוימים הובילו לדפלציה (כמו במשבר הפיננסי של 2008), אחרים גרמו לעליית אינפלציה (כמו בתקופה שלאחר מגפת הקורונה). לשינויים באינפלציה יש השפעה ישירה על הערכת העלויות העתידיות של תביעות ביטוח, במיוחד בענפי ביטוח ארוכי טווח כמו ביטוחי בריאות, סיעוד, ומקצועי.

בנוסף, משברים כלכליים עשויים להשפיע גם על הנחות דמוגרפיות, כמו שיעורי תמותה ותחלואה. למשל, מחקרים מצאו כי בתקופות של מיתון כלכלי עמוק ואבטלה גבוהה, יש עלייה בשיעורי התחלואה הנפשית ולעיתים אף בשיעורי התמותה בקבוצות מסוימות באוכלוסייה. 

אתגרי המידול בעת משבר

תקופות של משבר כלכלי מציבות אתגר משמעותי למודלים האקטואריים הסטנדרטיים. מרבית המודלים הללו מבוססים על נתונים היסטוריים ומניחים רמה מסוימת של המשכיות או "חזרה לממוצע" בטווח הארוך. אולם, משברים כלכליים מתאפיינים בדיוק בשבירת התבניות ההיסטוריות ובהתנהגות "קיצונית" של משתנים פיננסיים ודמוגרפיים.

אתגר נוסף הוא מידול הקורלציות בין משתנים שונים בזמן משבר. בעתות רגיעה כלכלית, מתאמים בין נכסים פיננסיים שונים עשויים להיות נמוכים, מה שמאפשר פיזור סיכונים יעיל. אולם, במהלך משברים, מתאמים אלו עולים באופן דרמטי – תופעה המכונה "קורלציית משבר" (Crisis Correlation). למשל, בזמן משבר, מחירי מניות, אג"ח תאגידיות ונכסי נדל"ן עשויים כולם לרדת בו-זמנית, מה שמפחית משמעותית את יתרונות הפיזור. אקטוארים נדרשים לפתח מודלים מתוחכמים יותר שיוכלו ללכוד דינמיקה זו ולאמוד את ההשפעה שלה על סיכוני התיק.

השפעת משברים כלכליים על מוצרי ביטוח שונים

משברים כלכליים משפיעים באופן שונה על סוגים שונים של מוצרי ביטוח, וכתוצאה מכך, על החישובים האקטואריים הקשורים לכל מוצר. בתחום ביטוחי החיים, משברים כלכליים עלולים להגדיל את הסיכון של חברות הביטוח בשני מישורים: ראשית, ירידה בשווי ההשקעות מקטינה את הנכסים העומדים כנגד ההתחייבויות; שנית, תוכניות ביטוח חיים עם הבטחת תשואה או אופציות והבטחות אחרות (כמו קצבה מובטחת) הופכות יקרות יותר לחברת הביטוח כאשר הריבית יורדת.

מחקרים שבחנו את השפעת המשבר הפיננסי של 2008 על ענף ביטוחי החיים מצאו כי חברות שהציעו מוצרים עם ערבויות והבטחות תשואה נפגעו במיוחד. בעקבות זאת, חל שינוי משמעותי בתמחור ובתכנון של מוצרי ביטוח חיים, עם נטייה להקטין את ההבטחות ארוכות הטווח ולהעביר חלק גדול יותר מהסיכון למבוטחים.

בתחום ביטוחי הרכוש והחבויות, משברים כלכליים משפיעים בעיקר דרך הערוצים הבאים: ראשית, ירידה בשווי הנכסים המבוטחים. שנית, עלייה בתביעות מסוימות, במיוחד בתחומי ביטוח אחריות מקצועית, ביטוח דירקטורים ונושאי משרה וביטוחי אשראי. למשל, לאחר משבר 2008, חלה עלייה חדה בתביעות נגד דירקטורים ונושאי משרה בחברות פיננסיות, מה שהוביל לעדכון מודלים אקטואריים לתמחור מוצרים אלו.

בתחום ביטוחי הבריאות, משברים כלכליים עלולים להוביל לעלייה בתביעות הקשורות לבעיות נפשיות ומצבי דחק, ובמקביל לירידה בביקוש לטיפולים אלקטיביים (לא דחופים) עקב מצוקה כלכלית. מגמות אלו מחייבות את האקטוארים לשקול אילו הנחות יש ליישם לגבי התפתחות תביעות בתקופת משבר וביציאה ממנו.

בתחום הפנסיה, משברים כלכליים משפיעים באופן דרמטי, במיוחד על קרנות מסוג הטבה מוגדרת. ירידה בתשואות ההשקעה מקטינה את שווי הנכסים, בעוד שירידת הריבית מגדילה את הערך הנוכחי של ההתחייבויות העתידיות – "מספריים" שעלולים להוביל לגירעונות משמעותיים. בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, קרנות פנסיה רבות בעולם ביצעו רפורמות משמעותיות, כולל מעבר מהטבה מוגדרת להפקדה מוגדרת והעברת סיכוני ההשקעה לעובדים.

אסטרטגיות להתמודדות עם אתגרי המשבר

אקטוארים וחברות ביטוח פיתחו מגוון אסטרטגיות להתמודדות עם ההשלכות של משברים כלכליים. אחת האסטרטגיות המרכזיות היא גידור סיכונים פיננסיים (Financial Risk Hedging). באמצעות שימוש בנגזרות פיננסיות, חברות ביטוח יכולות להגן על עצמן מפני שינויים דרסטיים בריבית או בשווקי ההון. למשל, חברות המציעות מוצרים עם הבטחת תשואה עשויות לרכוש אופציות או לבצע עסקאות החלפה (Swaps) כדי להקטין את החשיפה לסיכוני ריבית.

אסטרטגיה נוספת היא מידול דינמי של הלימות ההון (Dynamic Capital Adequacy Modeling). גישה זו כוללת ביצוע מבחני קיצון תכופים והערכה שוטפת של צרכי ההון בתרחישים שונים. חברות ביטוח משתמשות בטכניקות כמו הערך בסיכון (Value at Risk – VaR) או הפסד מותנה (Conditional Tail Expectation – CTE) כדי להעריך את ההפסדים הפוטנציאליים במצבי קיצון ולהתאים את רמות ההון בהתאם.

תחום שהתפתח מאוד בעקבות משברים כלכליים הוא ניהול נכסים והתחייבויות (Asset-Liability Management – ALM). יותר מבעבר, חברות ביטוח שואפות להתאים את מאפייני הנכסים שלהן (מבחינת משך, רגישות לריבית ולאינפלציה, וכו') למאפייני ההתחייבויות. מודלים אקטואריים מתקדמים מאפשרים לנתח את הפער בין נכסים להתחייבויות בתרחישים כלכליים שונים ולזהות אסטרטגיות להקטנת הפער.

בעקבות משברים, חלו גם שינויים בתכנון המוצרים עצמם. מוצרי ביטוח חדשים תוכננו כך שיהיו פחות רגישים לתנודות בשווקים או שיעבירו חלק גדול יותר מהסיכון למבוטחים. דוגמה לכך היא המעבר ממוצרי ביטוח חיים עם תשואה מובטחת למוצרים משתתפים ברווחים או מוצרים צמודי יחידות (Unit-Linked), שבהם הסיכון הפיננסי מוטל בעיקר על המבוטח.

השפעת הרגולציה והסטנדרטים החשבונאיים

בעקבות משברים כלכליים, חלו שינויים משמעותיים ברגולציה ובסטנדרטים החשבונאיים החלים על חברות ביטוח, ואלו השפיעו ישירות על החישובים האקטואריים. באירופה, הנהגת משטר "סולבנסי 2" (Solvency II) בשנת 2016, שהושפעה במידה רבה מלקחי המשבר הפיננסי של 2008, הביאה לשינוי דרמטי באופן שבו חברות ביטוח מחשבות את דרישות ההון שלהן. המשטר החדש מתבסס על שיטות מדידה רגישות-סיכון (Risk-Based) והערכה כלכלית של נכסים והתחייבויות, מה שמצריך חישובים אקטואריים מורכבים יותר.

בארה"ב, הרשות הלאומית למפקחי ביטוח (NAIC) החמירה את דרישות הלימות ההון ודרישות המידול של חברות ביטוח. משטר הערכת הסיכונים והסולבנטיות (Risk-Based Capital) עבר התאמות כדי לשקף טוב יותר את הסיכונים השונים שחברות ביטוח נושאות, כולל סיכוני שוק, סיכוני אשראי וסיכונים תפעוליים.

שינויים אלו הגדילו משמעותית את הביקוש לאקטוארים בעלי מיומנויות מתקדמות במידול כמותי ובשיטות סטטיסטיות. הם גם הגבירו את חשיבות השימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו למידת מכונה (Machine Learning) וניתוח נתוני עתק (Big Data Analytics) בחישובים האקטואריים.

השלכות לעתיד

משברים כלכליים בעבר לימדו את קהילת האקטוארים מספר לקחים חשובים. ראשית, החשיבות של מידול תרחישי קיצון והערכה של השלכותיהם על חברות ביטוח. משברים הם אירועים נדירים, אך לא בלתי צפויים, ועל האקטוארים להיות מוכנים אליהם.

שנית, משברים מראים כי סיכונים שונים – פיננסיים, ביטוחיים, תפעוליים, ורגולטוריים – עשויים להתממש בו-זמנית ולהשפיע זה על זה. ניהול סיכונים יעיל דורש הסתכלות כוללת והבנה של האינטראקציות בין סיכונים שונים.

רביעית, הצורך בבניית "כריות הון" מספקות שיאפשרו לחברות ביטוח לספוג הפסדים בזמני משבר. מחקרים מראים כי חברות ביטוח שהחזיקו רמות הון גבוהות יותר לפני המשבר הפיננסי של 2008 התמודדו טוב יותר עם השלכותיו.

לבסוף, ההבנה שעל אקטוארים להיות פתוחים לחשיבה מחדש על הנחות יסוד ולהיות מוכנים לעדכן מודלים לאור מציאות משתנה. גמישות מחשבתית וראייה ביקורתית הן תכונות חיוניות לאקטואר בעידן של אי-ודאות ושינויים מהירים.

בהסתכלות לעתיד, ניתן לזהות מספר מגמות שצפויות להשפיע על החישובים האקטואריים. שילוב של טכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית ולמידת מכונה צפוי לשנות את הדרך שבה אקטוארים מזהים תבניות בנתונים ומודדים סיכונים. מגמה זו צפויה להתחזק במיוחד לאור הלקחים ממשברים קודמים, שהדגישו את המגבלות של מודלים מסורתיים.

בנוסף, צפויה התפתחות מתמדת של כלים למידול סיכונים מורכבים ואינטרדפנדנטיים, כמו סיכוני אקלים, סיכוני סייבר, וסיכונים גאופוליטיים. סיכונים אלו, שלא תמיד ניתן למדל אותם על בסיס נתונים היסטוריים, דורשים גישות חדשניות וחשיבה "מחוץ לקופסה".