זכויות יורשים שאינם בני משפחה

כאשר אדם נפטר ללא צוואה, חלוקת עיזבונו מתבצעת בהתאם להוראות חוק הירושה בפרק השני, תהליך הידוע בשם 'חלוקה על פי דין'. במקרה כזה, על היורשים להגיש בקשה לבית המשפט כדי לקבל צו ירושה על פי דין, שיאפשר להם לקבל את חלקם בירושה, בהתאם להוראות החוק.

סעיף 11 לחוק הירושה מגדיר את הזכויות של בן או בת הזוג של המנוח. החוק קובע כי בן הזוג יורש תחילה את המיטלטלין שהיו בשימוש במשק הבית המשותף, ובכלל זה מכונית נוסעים וכל חפץ אחר אשר לפי המקובל שייך למשק הבית. הכוונה היא לכל החפצים הנמצאים בשימוש יומיומי של בני הזוג במסגרת חיי הבית המשותפים, ערב מותו של המנוח.

לאחר חלוקת המטלטלין, עובר תהליך חלוקת שאר העיזבון, הכולל נכסים נוספים כמו נדל"ן, פנסיות, חסכונות ועוד. חלק מהעיזבון מועבר לבן הזוג הנותר בחיים, בעוד החלק האחר עובר לקרובי משפחתו של הנפטר, בהתאם ליחסי הקרבה המשפחתית כפי שנקבעו בחוק.

חלוקת שאר העיזבון: היחס בין בן הזוג לקרובי משפחת הנפטר

החוק מתאר בבירור את אופן חלוקת שאר העיזבון בין בן הזוג וקרובי משפחתו של הנפטר. בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה, בן הזוג זכאי לא רק למיטלטלין שהיו במשק הבית, אלא גם לחלק יחסי משאר העיזבון, כאשר גודל חלקו נקבע על פי אחת מהאפשרויות הבאות:

• אם לנפטר היו ילדים, נכדים, נינים או הורים חיים – בן הזוג יקבל חצי משאר העיזבון. במקרה זה, יתר העיזבון יתחלק בין הילדים, הנכדים, הנינים או ההורים.
• אם לנפטר היו אחים, צאצאיהם או סבים וסבתות חיים – בן הזוג יקבל שני שלישים משאר העיזבון, כאשר יתרת העיזבון תחולק בין האחים, צאצאיהם או הסבים והסבתות.
• אם לנפטר לא היו קרובי משפחה חיים מהקבוצות שהוזכרו – כל העיזבון יועבר לבן הזוג הנותר בחיים.

חשוב להדגיש שהחוק מכיר גם בידועים בציבור כבני זוג זכאים לירושה, כל עוד מתקיימים התנאים שנקבעו בחוק: חיי משפחה ומשק בית משותף עם הנפטר, ושבמועד פטירתו לא היה הנפטר נשוי לאדם אחר.

זכויות יורשים שאינם בני משפחה מכוח צוואה

במקרים בהם קיימת צוואה, חלוקת העיזבון מתבצעת בהתאם לרצונו של המנוח כפי שנכתב בצוואה, גם אם היורשים אינם בני משפחתו הקרובים. הצוואה היא המסמך המשפטי הקובע כיצד יחולק הרכוש, ואם המנוח ציווה את רכושו לאנשים פרטיים, גופים או עמותות שאינם קרובי משפחתו, החוק מכיר בזכאותם לירושה, וזו גוברת על חלוקת הירושה על פי דין.

במקרה של קיומה של צוואה, על היורשים להגיש בקשה לקבלת צו קיום צוואה מבית המשפט. לאחר קבלת הצו, ניתן להתחיל בתהליך חלוקת העיזבון בהתאם לצוואה, ללא קשר ליחסי הקרבה המשפחתיים של היורשים לנפטר.

מגבלות על זכויות יורשים מכוח צוואה

עם זאת, החוק קובע כי ישנם מקרים בהם אדם לא יוכל לרשת גם אם צויין בצוואה. מדובר במצבים חריגים בהם אדם פעל בניגוד לאינטרס של המנוח, כגון מקרה בו ניסה להרוג את המוריש או פגע בצוואה בכוונה תחילה. חוק הירושה מגדיר בבירור מקרים אלו ומונע מאנשים אלו לרשת את המוריש, גם אם צויינו כזכאים בצוואתו.

זכויות יורשים שאינם בני משפחה מכוח הענקת שר האוצר

במקרים בהם הנפטר לא הותיר אחריו צוואה ולא היו לו יורשים על פי דין (כלומר, לא נותרו קרובי משפחה או בני זוג), החוק קובע בסעיף 17 כי המדינה תהפוך ליורשת על פי דין. במקרים אלו, הרכוש של הנפטר יעבור למדינה, אשר תשתמש בו למטרות ציבוריות כמו חינוך, מדע, בריאות וסעד.

עם זאת, החוק מאפשר לשר האוצר לקבוע במקרים חריגים שחלקים מהעיזבון יועברו לאנשים פרטיים. סעיף 17 לחוק הירושה מפרט שלושה מקרים בהם ניתן להעניק חלק מהירושה לאנשים שאינם בני משפחתו של הנפטר:

1. אדם שהיה תלוי כלכלית בנפטר ערב מותו – במקרים בהם אדם היה תלוי כלכלית במנוח, ניתן להעניק לו חלק מהירושה.
2. אדם או תאגיד שהנפטר היה תלוי בהם כלכלית ערב מותו – תאגיד או אדם שהנפטר היה תלוי בו עשוי להיות זכאי לקבל חלק מהירושה.
3. קרוב משפחה של הנפטר או של בן הזוג שאינו יורש על פי דין – קרוב משפחה שאינו נכלל ביורשים על פי דין, אך היה לו קשר אישי עם הנפטר, יכול להיות זכאי לקבל חלק מהעיזבון.